<h1>בה"ג הלכ' דם</h1>
<h2>דף כב:</h2>
רק חזק לבלתי אכל הדם (דברים י"ב, כ"ג) למאי אתא לדם הקזה.
<h2>דף ל.</h2>
ההוא תנורא דטחו בה טחיא, אסרה רבא בר אהילאי למיכלה לריפתיה אפילו במילחא לעולם, דילמא אתי למיכלה בכמכא, אלמא אף על גב דשגריה לא מיקלי מאי דבלע. מיתיבי אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה, כיוצא בו אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור, כי מסיק מיהא תנורא שפיר דמי, אלמא מקלי, תיובתא.
<h2>דף עד:</h2>
[פסק] מאן דמטוי זגתא או יונה או גדיא בשילומיה אסיר למישדא בהו תבלי ושוכר מקמי דמתנח להו בתנורא, אבל בשרא אחרינא שרי, כדתנן נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו וקיימא לן הילכתא מליתא שריא ואפילו פומה לעיל.
ומשרא ארדי רטיבי ובשרא בהדי הדדי וטוויי על טפקא שפיר דמי, מאי טעמא, אי לאו דהואי טפקא גחלת לא מיבשל, הילכך טפקא כי גומרי דמי, על גומרי מי לא שרי טווי בשרא וארדי בהדי הדדי וכל שכן בשפודא דשפיר, מאי אמרת דקא דייב בישרא וקא בלע ארדא, הא קיימא לן כבולעו כך פולטו. וארדי בכרסא דגדיא שפיר דמי מידי דהוה אמליתא דשדיין ביה בשרא ושמכי ואצארי וקיימא לן הילכתא מליתא שריא ואפילו פומה לעיל, מאי טעמא, כבולעו כך פולטו. אמר רבה הא מליתא שריא, אמר ליה אביי והא קבלעא דמא, אמר ליה כבולעה כך פולטו. נימא מסייעא ליה נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, מאי טעמא, לאו משום דאמרינן כבולעו כך פולטו, לא, שאני התם כיון דאיכא בית שחיטה דמיחלחל מידב דייב. ת"ש הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו אחר בישולו ומותר, שאני לב דשיע, איני והא טבון סבא טפל ליה בר גוזלא לרב ואמרי ליה אי מעלי טפלי הב לי דאיכול, התם בדסמידא דפריר, והא רבא איקלע לבי ריש גלותא וטפלו ליה בר אווזא ואמר אי לאו דחזיתיה דזיג כזוזא חיוורא לא אכלי, התם בחיווריתא דקריר. הילכך דצמידא בין אסמיק ובין לא אסמיק שרי, דחיוריתא זיג שרי לא זיג אסיר, דשאר קמחי אסמיק אסיר לא אסמיק שרי. והא מליתא, מאן דאסר אפילו פומא לתחת ומאן דשרי אפילו פומה לעיל, והני מילי בישרא אבל כבדא לא, דהאמר מר (חולין קי"א.) משפד נמי כבדא עילוי בישרא אסיר, ואי עבר ועבד שרי לכתחילה לא, והילכתא מליתא שריא ואפילו פומה לעיל.
אומצא מטימשיה בחלא ואסוקי מיכליה לאלתר שרי, מטימשיה ושהוייה עד דמסמיק הוא וחליה אסיר, דכיון דאסמיק פרש ליה דם לאבראי ואסיר, מאי תקנתיה, תלייה בשפודא מידב דייב דמיה ושרי. חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה שפיר דמי. אותביה אגומרי, פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר גומרי צמתן ליה לדמא ואסיר, וחד אמר שייבן ליה לדמי ושרי, והילכתא גומרי מישב שייבן. מאן דאמר מצמת צמתן, כיון דאסמיק פרש מיניה דמא ויתיב שמשא ומצמת אומצא ומיבש עליה דמא ואסיר, דהא אכיל דמא, מאן דאמר מישב שייבן, כיון דשיבא נורא לדמא מקלא ליה לדמא ומשתכחת אומצא בלא דמא ושרי. טעמא אחרינא אומצא שהוייה בחלא אסיר מטי מטימשיה ואסוקי שרי. ומדרב ושמואל אף על גב דהוה מחוור ליה בחלא עד דאזיל סומקא דדמא מיניה לא הוה אכיל, ומאי טעמא, דלא ידעינן אי חליט שפיר אי לא חליט.
<h2>דף עו.</h2>
גרמא דבישרא כי נפל לכמכא, כי קריר שרי, כי חמים אסיר, דתנו רבנן בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח וכן צונן לתוך חם אסור, חם לתוך צונן קולף, צונן לתוך צונן מדיח, והני מילי בחי, אבל בשר צלי קולף, ואי אית ביה פיקעי אינמי מיתבל בתבלי, אסיר. ובשר חי לא אמרן אלא שלא מילחו אבל מילחו אסור, דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח, ולא אמרן אלא שאין נאכל מחמת מילחו דכיון דקא מבשלא ליה מילחיה אסיר, אבל נאכל מחמת מילחו ושפיר דמי. ההוא בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא שרייה רב חיננא בריה דרבה מפרשוניא, אמר רבה מאן חכים למישרא כי האי גוונא אלא רב חיננא בריה דרבה מפשרוניא דגברא רבה הוא קסבר כי אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח הני מילי היכא דאינו נאכל מחמת מילחו דמליחתו זו היא צליאתו אבל האי כותחא הרי נאכל מחמת מילחו. והני מילי חי אבל צלי בעי קליפה, ואי אית ביה פילי אסיר, ואי מיתבל בתבלי ואף על גב דלית ביה פילי אסיר.
<h2>דף עו:</h2>
(ע"ז י"ב.) והיכא דאייתי בר ישראל שפודא דבשרא דהיתירא ואותביה בתנורא ושפודא דבישרא דאיסורא ואותביה בתנורא ובשילו בהדי הדדי, אסיר, והני מילי דדמי שפודא לשפודא ובשרא לבשרא אבל לא דמו להדדי שרי. והיכא נמי דלא דמי בישרא ושפודא לשפודא ונגע בישרא בבישרא, אסיר, מאי טעמא, דדיבא שמנוניתא דאיסורא ובלע בישרא. והיכא דאקדים גוי ואותיב בתנורא אסיר ליה לבר ישראל לאותובי בתריה, אבל ודאי אקדים אותיב בר ישראל ואתא גוי אותיב בתריה ולא דמי בישרא לבישרא ולא שפודא לשפודא ולא נגעי בהדדי מיפלג פליגי בהא מילתא רב ולוי, דאמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור, מאי טעמא, דאזיל ההוא דהיתירא מפטים ליה לההוא דאיסורא והדר דהיתירא בלע מאיסורא, ולוי אמר אפילו בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן מותר, ריחא ולא כלום הוא, והלכה כלוי דקא מסייע ליה קרא דכתיב (במדבר ו', ג') משרת דאטעמא דקא קפיד רחמנא אבל ריחא לא. ודוקא דאיעבד אבל לכתחילה לא, דעד כאן לא פליגי רב ולוי שצלאו אבל צולין לכתחילה לא קאמרי. ואי קשיא לך דעבד לוי עובדא בי ריש גלותא בגדי ודבר אחר, הכי אמרינן עבד לוי עובדא דאיבשל גדי ודבר אחר ושרא אבל לכתחילה אסיר, אלמא לית הילכתא כרב. ואיתמר (ע"ז ס"ו:) בת תיהא, גוי בישראל לא עבד ולא כלום, ישראל בגוי, אביי אמר אסור, רבא אמר מותר, אביי אמר אסור ריחא מילתא היא, רבא אמר מותר ריחא ולא כלום היא, קם ליה אביי בשיטתיה דרב וקם ליה רבא בשיטתיה דלוי וקיימא לן אביי ורבא הלכה כרבא והויא לה הילכתא כלוי דאמר ריחא ולא כלום היא.
תני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא פת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאוכלה בכותח. ההיא ביניתא דאיטווי בהדי בשרא אסרה רבא מפרזקיא למיכלה בכותח. מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסירא, דקשיא לריחא ודבר אחר.
